גז"ד בגין תקיפה קשה של מתלונן

1.       הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") ובעבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, כאמור בהכרעת הדין מיום 27.4.11.

2.       לבקשת סניגורו, הפנה בית המשפט את הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר סקרה קצינת המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, לרבות עברו הרפואי-נפשי, פציעתו בשירות הצבאי, טיפולים שעבר, ונכות בשיעור 10%, שהוכרה לדברי שירות המבחן ע"י צה"ל. לגבי העבירות בהן הורשע, מציינת קצינת המבחן, כי הנאשם לוקח אחריות חלקית בלבד לעבירות המיוחסות לו, ולדבריו מדובר בקטטה הדדית בה הוא פעל בתגובה לתוקפנותו של קורבן העבירה, מר מ.ל. כלפיו, וכי הרקע לאירוע היה התנהגות בעייתית מתמשכת של המתלונן, אשר עוררה אצל הנאשם תחושות קשות. עוד מציינת קצינת המבחן, כי הנאשם הביע הבנה קוגניטיבית לגבי הנזק שגרם למתלונן בעקבות התקיפה, אך הנאשם היה ממוקד בעיקר בעצמו, נטה להחזיק בעמדה קורבנית ולא הביע אמפתיה כלפי קורבן העבירה. לאור כל האמור העריכה קצינת המבחן, כי קיים סיכון להישנות התנהגות דומה מצד הנאשם בעתיד, ולהערכתה ולנוכח מצבו של הנאשם, כפי שתואר, סברה קצינת המבחן כי הנאשם לא יוכל להיתרם מקשר טיפולי במסגרת שירות המבחן, ולכן לא באה בהמלצה טיפולית בעניינו.

3.       לבקשת ב"כ המאשימה ובהתאם להחלטה מיום 19.7.11 התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר נפגע עבירה למתלונן, מר מ.ל.. ע"פ האמור בתסקיר המתלונן כבן 79 שנים, ניצול שואה, אשר עלה לישראל מליטא בשנת 1959. ע"פ האמור בתסקיר, המתלונן חווה בזמן האירוע חרדה ואיום על חייו, אך יותר מכל תחושות של השפלה עת שהיה חסר ישע, ונצפה לדבריו ע"י השכנים בבניין מגוריו, כשהוא "בחולשתו ועליבותו". עוד נאמר בתסקיר כי, מאז האירוע נשוא כתב האישום חלה רגרסיה משמעותית אצל המתלונן, אשר השפיעה על מהלך חייו האישיים והמשפחתיים.  הוא חווה חרדות על רקע האירוע, ובשונה מבעבר, כיום הוא מטופל ע"י רופא פסיכיאטר, ומקבל טיפול תרופתי מרגיע ואנטי דיכאוני. בתחום התפקודי חל צמצום ניכר בפעילות של המתלונן, כך שבעקבות הנזקים הרגשיים שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה, הוא נמנע מלבצע פעילויות, לרבות פעילויות ספורטיביות שביצע, עובר לאירועים נשוא כתב האישום. כל אלו על פי האמור בתסקיר תרמו להזדקנותו המואצת של המתלונן, כאשר הפגיעות האיצו והעצימו את ההידרדרות במצבו באופן חד ומיידי, ולא באופן תהליכי כפי שניתן היה לצפות בגין נזקי הגיל. בשיחה עימו, ביקש המתלונן כי במסגרת שיקולי הענישה, יינתן משקל לחומרת העבירה, ולנזקים שנגרמו לו, והוא איננו פוסל אפשרות לקבלת פיצוי כספי שיסייע לו בקבלת תמיכה בעקבות הרגרסיה התפקודית והרגשית במצבו.

4.       בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, בישיבה מיום 13.12.11, ביקשו הצדדים להביא ראיות לעניין העונש. מטעם המאשימה הוגש גיליון ההרשעות של הנאשם (ת/20).

5.       מטעם הנאשם הובאו חו"ד של המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש (נ/4), תעודות קביעת נכות של אגף לשיקום נכים (נ/5), ותעודות רפואיות של הנאשם (נ/6, נ/7 ו-נ/8). לציין כי לאחר שלב הכרעת הדין ובשלב הטיעונים לעונש, ביקש הסניגור מבית המשפט להפנות את הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית ולקבלת חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, כדי לקבוע את מצבו הפסיכיאטרי בעת ביצוע העבירות וכדי לקבוע את הנאשם מסוגל לעמוד לדין. על אף שבקשה זו לא באה בעיתה ועל מנת שלא לקפח את הנאשם בהגנתו, קיבל בית המשפט את הבקשה. בחוות הדעת הפסיכיאטרית , שנערכה והוגשה לבית המשפט על ידי ד"ר ברגמן יוסף (ת/21), נקבע כי הנאשם נושא באחריות פלילית בעת ביצוע העבירות וכי הנאשם מסוגל לעקוב אחר ההליכים המשפטיים ולעמוד לדין. על אף האמור בחוות הדעת, שהוגשה, כאמור לבקשת הסניגור, ביקש הסניגור להגיש חוות דעת נוגדת מטעם ההגנה, שנערכה על ידי ד"ר בלה קריינין, (נ/9). לנוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ועל אף שההליך המשפטי נמצא כבר בשלב של טיעונים לעונש, קבע בית המשפט מועד מיוחד לשמיעת עדויות שני הפסיכיאטרים המומחים.

6.       לאחר שמיעת עדויות המומחים שוכנעתי כי עמדת התביעה ביחס למצבו הפסיכיאטרי של הנאשם הינה העמדה המשקפת נאמנה את מצבו של הנאשם, כפי שפירטתי בהחלטה מיום 24.4.12 ואין לי אלא להפנות לאותה החלטה ולנימוקיה. 

7.       בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי מגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ת/20), ניתן להתרשם, כי לחובת הנאשם הרשעה אחת בגין איומים ותקיפה סתם, שאמנם היא מאוחרת לתאריך ביצוע העבירה בכתב האישום שלפנינו, אך יש בה כדי להעיד על אופיו של הנאשם. לטענת ב"כ המאשימה מדובר בנסיבות חמורות מאין כמותן של האירוע, כאשר על רקע של סכסוך שכנים בנוגע למקומות חנייה, תקף הנאשם את המתלונן הקשיש בברוטאליות, שיש בה כדי לזעזע אמות סיפים. הנאשם הכה את המתלונן ולא חדל מכך גם כאשר הקשיש נפל על הרצפה מתבוסס בשלולית דם, ובנוסף אף איים על אשת המתלונן שיפגע בבנם בדיוק כפי שפגע בבעלה. המתלונן נאלץ לעבור ניתוח להשתלת עור בירכו הימנית לאחר נטילת עור מירכו השמאלית. כך שנותרה ברגלו צלקת. כמו כן נתפר חתך בעפעף עינו ונשברו שיניו התותבות בתוך פיו, כל זאת כשמדובר במתלונן קשיש יליד 1932, בעוד שהנאשם הינו צעיר יליד 1969. לדברי ב"כ המאשימה הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ועל הנזקים שגרם למתלונן, וביטוי לכך ניתן לראות בטענותיו המאוחרות לגבי מצבו הנפשי, אשר היוו ניסיונות אחרונים להתחמק מאימת הדין. לאור כל האמור ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פיצוי כספי למתלונן בגובה שהוצע ע"י הנאשם וזאת בשים לב לנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו, וכן קנס שיהלום את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען.

8.       מנגד, בטיעוניו לעונש, טען ב"כ הנאשם, כי באשר להרשעה המאוחרת של הנאשם הוא סבור שאין בה כדי להביא להחמרה בעונשו של הנאשם וזאת משני טעמים, ראשית מדובר באירועים מאוחרים לאירוע נשוא כתב האישום, ושנית מדובר בעבירה קלה של תקיפה סתם. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי מבלי להקל ראש בחומרת המעשים בהם הורשע הנאשם, הוא סבור, שלקורבן העבירה היה חלק בליבוי היצרים. באשר לתסקיר מטעם שירות המבחן, טען ב"כ הנאשם, כי לא ניתן ללמוד ממנו כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם, אלא יש בו ללמד כי אין לשיטת שירות המבחן דרך טיפול מתאימה בעניינו של הנאשם. עוד טען ב"כ הנאשם, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שעד גיל 42 הנאשם לא עבר עבירה פלילית, שירת בצה"ל, עבר תאונת דרכים והפך לנכה בתחילת השירות הצבאי.  כמו כן הוסיף ב"כ הנאשם לגבי מצבו הנפשי של הנאשם, כי לבעיותיו של הנאשם בתחום הפסיכיאטרי יש השפעה מכרעת על התנהגותו בזמן ביצוע העבירה. בנוסף ציין ב"כ הנאשם שכשנה לפני האירוע הנאשם שכל את אחיו הבכור בנסיבות טראגיות, והכל במקביל לנטילת כדורים רבים ותרופות פסיכיאטריות בהיותו במצב נפשי מאוד קשה. לטענת ב"כ הנאשם, הגם שהנאשם הוכרז כשיר לדין מבחינה משפטית, ברור שהנאשם אובייקטיבית סובל מבעיות רבות. ד"ר ברגמן בחוות הדעת מטעמו מתאר מחלות ותחלואות אצל הנאשם, ובסופה של חוות הדעת, הגם שהוא מציין שהנאשם כשיר לעמוד לדין, הוא מציין שיתכן והיה לנאשם קושי לשלוט בדחפיו ולחזות את תוצאות מעשיו. לגישת ב"כ הנאשם אי אפשר להתעלם מדברי ד"ר קריינין, הגם שלא התקבלה טענת הנאשם לפטור מאחריות פלילית, או מהסייג החליפי שעניינו העדר שליטה, שאף הוא נדחה על ידי בית המשפט, שכן לאור האמור, יש בחו"ד ובעדויותיהם של המומחים, כדי להצדיק הקלה ממשית והתחשבות בעונשו של הנאשם, כך שיש להביא בחשבון בין שיקולי הענישה, בעת גזירת עונשו של הנאשם את הנסיבות המיוחדות של המקרה שבפנינו, ולהתייחס לבעיותיו הרפואיות של הנאשם. לאור האמור טען ב"כ הנאשם כי לגישתו איזון ראוי במקרה זה יהיה הטלת  מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, יחד עם פיצוי למתלונן.

9.       העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הראיות, ודיון בסייגים לאחריות הפלילית שהעלה הסניגור, המלומד, הינן עבירות חמורות של איומים וגרימת חבלה חמורה.  חומרה מיוחדת ניתן לראות בעבירות המיוחסות לנאשם וזאת לאור הנסיבות והרקע לביצוען, מיהות קורבן העבירה, והנזקים הכבדים שנגרמו לו. כאמור הנאשם תקף ללא רחם ובברוטאליות את קורבן העבירה, שהינו קשיש יליד שנת 1932, ניצול שואה, אשר גילו כפליים מגילו של הנאשם, ומימדיו אינם משתווים למימדי הנאשם ובהחלט שלא לכוחו הפיזי. כל זאת על רקע של סכסוך שכנים על מקומות חניה בבית המשותף. מתסקיר נפגע  העבירה שניתן בעניינו של המתלונן, וכן מחומר הראיות הנוסף המצוי בתיק בית המשפט, לרבות התמונות שהוגשו (ת/11, ת/12 ו- ת/15) ניתן להתרשם מהחבלות הקשות, שגרם הנאשם למתלונן, למכלול הנזקים הפיזיים קשים, במיוחד לאדם בגילו של המתלונן, אך חמורים יותר הם הנזקים הנפשיים והרגשיים שגרם הנאשם בהתנהגותו למתלונן, לרבות החרדות, והפחדים, אשר הביאו לרגרסיה במצבו של המתלונן, הן מהבחינה האישיות והן מהבחינה המשפחתית. התיאור שעולה מתסקיר קורבן העבירה, מלמד על אדם מבוגר, שעובר לאירוע התקיפה, היה עצמאי בעל בטחון עצמי, ידע לדאוג לענייניו, היה פעיל חברתית וביצע פעילויות גופניות ספורטיביות, אלא שלאחר שהותקף מצבו הדרדר  באופן חד ומהיר, כך שהמתלונן למעשה לא הצליח, וספק אם בעתיד יצליח בגילו לחזור למצבו, כפי שהיה עובר לאירועים נשוא כתב האישום. כאמור התרשמתי מהסבל הרב שגרם הנאשם למתלונן ולמשפחתו כתוצאה מהתקיפה האכזרית, וכן התרשמתי מחוסר האמפתיה של הנאשם כלפי קורבן העבירה, מבלי להביע חרטה על מעשיו לאורך כל ניהול התיק עד לישיבה האחרונה בעניינו. עם זאת בבואי לגזור את עונשו של הנאשם לא יכולתי שלא להתייחס גם לנסיבותיו של הנאשם וכן לבעיותיו הרפואיות, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוני סנגורו, ובעדויות המומחים באשר למצבו הרפואי. בנסיבות אלו אין כדי לפטור את הנאשם מעונש ראוי והולם עבור מעשיו ותוצאותיהם, אך יש בהם כדי שבית המשפט יתחשב ויאזן קמעה את העונש שייגזר, ולו במקצת.

10.   סוף דבר, לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

·         הנני דן את הנאשם למאסר בפועל למשך 24 חודשים.

·         הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך   שלוש שנים והתנאי הוא, שהנאשם לא יעבור עבירה   בה נידון ויורשע  בה.

פיצוי לנפגע:

1.      בהתאם לסמכותי, כאמור בסעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, הנני מחייב את הנאשם לשלם למר מ.ל. אשר ניזוק/ה כתוצאה מביצוע העבירה, שבההורשע הנאשם, סכום של 15,000 ש"ח, לפיצוי הנזק והסבל שנגרמו לו.

2.      הסכום ישולם ב- 15 תשלומים בכל 20 לחודש החל מיום 20.6.12.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ב , 01/05/2012 במעמד הנוכחים.